ביה"ד דחה תביעתו של דוור נגד רשות הדואר- לא נפלו פגמים בהליכי הפיטורים

מבוא

1.       המחלוקת העיקרית בתובענה זו, היא בשאלת כשרות פיטוריו של התובע מעבודתו אצל הנתבעת. בעוד שעמדתו המרכזית של התובע היא שהוא פוטר למרות שעבודתו היתה תקינה ורק בשל כך שהוא "סומן" לפיטורים, עקב תלונותיו על הממונה עליו (מנהל סניף הדואר), הרי שעמדתה המרכזית של הנתבעת היא שהפיטורים היו בשל אי-התאמתו של התובע לעבודתו כ"דוור", ומשלא נמצאו פגמים חמורים בתפקודו של הממונה.

          העובדות שעליהן ניתן ללמוד מהראיות שבתיק הן כאלה שעליהן ניתן לומר לשני הצדדים שהם צודקים בחלק מטענותיהם; התובע אמנם נמצא כבלתי מתאים לעבודתו, אך גם התנהלותה של הנתבעת לא היתה תקינה.

2.       נראה כי הכרוניקה של אי-התאמת התובע לעבודתו, היתה ידועה מראש (או לפחות - היתה אמורה להיות ידועה מראש), אלא שכפי שהסתבר במהלך ההתדיינות - שיקולי הנתבעת בקבלת התובע לעבודה ואף בכך שהיא נמנעה מלפטר אותו במועד מוקדם יותר, היו שיקולים זרים; פוליטיים. התובע זכה, לפחות בחלק מהזמן, לגיבוי פוליטי אשר השפיע על השיקולים בענין העסקתו אצל הנתבעת, כך ששיקולים אלה לא היו מקצועיים גרידא.

3.       תובענה זו ממחישה שוב, עד כמה יש להצטער על כך ששיקולים שאינם מקצועיים משפיעים על החלטות שאמורות להיות מקצועיות בלבד. הנזק שנגרם עקב כך לא נגרם רק לנתבעת (ולציבור שאמור לקבל ממנה שרותים),  אלא גם לתובע עצמו, אשר נכזבו תקוותיו להישאר תקופה ממושכת בעבודתו אצל הנתבעת, תקוות שלא היו נוצרות אצלו אילו הנתבעת היתה נוהגת עמו מלכתחילה באופן שהיה מושפע רק משיקולים מקצועיים.

תמצית הליכי הדיון בתובענה

4.       התובענה שבפני הוגשה ביחד עם בקשה למתן סעד זמני (בש"א 2515/05). הן בכתב התביעה והן בבקשה למתן סעד זמני - עתר התובע כנגד פיטוריו מעבודתו אצל הנתבעת (אז, עדיין, רשות הדואר), פיטורים שהודעו לו במכתב של הנתבעת מיום 26/10/05.

5.       הבקשה למתן סעד זמני נקבעה לדיון ביום 8/12/05, בפני מותב בראשות מי שהיה אז השופט הראשי של בית הדין, השופט חיים סומך. בעת הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה הנתבעת תחליט מחדש בעניינו של המבקש, לאחר שתערוך למבקש שימוע (שהוגדר על ידי הנתבעת כשימוע נוסף).

6.       לאחר אותה הסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, הועברה התובענה להליכי דיון מוקדם בפני הרשמת סלווא שאמי, אלא שהליכים כאלה לא התקיימו בפניה, שכן היא המתינה לדיווח מאת הצדדים על תוצאות השימוע שהיה אמור להיערך בעקבות ההחלטה.

7.       נוכח ההחלטה מיום 8/12/05, המבקש אכן הוזמן לישיבת שימוע ביום 19/1/06. למעלה מחודשיים לאחר מכן, ביום 22/3/06, הודיעה באת כחה של הנתבעת במכתב לבא כחו של התובע, כי הנתבעת החליטה שלא לשנות את עמדתה בעקבות השימוע הנוסף. הודעה על החלטתה זו של הנתבעת הוגשה לבית הדין רק ביום 2/4/06, על ידי ב"כ התובע, אשר ביקש לחדש את הדיון בבקשה למתן סעד זמני. על כך - הגיעה (בהתאם להחלטת הרשמת שאמי) תגובה של הנתבעת, שהתנגדה לחידוש הדיון. מספר חודשים מאוחר יותר - הועברה התובענה להתברר בפני.

8.       בהחלטתי מיום 17/7/06, הסברתי מדוע לדעתי המחלוקת הפרוצדורלית בין הצדדים  אינה בעלת משמעות ממשית. מכל מקום - דחיתי את הבקשה "לחדש" את הדיון בבקשה שבתיק בש"א 2515/05, וקבעתי כי אם ברצון התובע לבקש סעד זמני כנגד פיטוריו - עליו להגיש בקשה אחרת בענין זה, אשר תהיה גם מעודכנת בהליכי השימוע שהתקיים ביום 19/1/06.

מכל מקום, המלצתי לב"כ הצדדים להידבר ביניהם ולבחון אפשרות להגיע להסכמה דיונית על קיום דיון מזורז בתיק העיקרי, במקום להתדיין בענייני סעד זמני.

9.       בינתיים, בכל אותה תקופה, לא הגיש התובע בקשה לתקן את כתב התביעה כך שהוא יהיה מעודכן גם בהליכים שהיו לאחר הגשת כתב התביעה המקורי. בהמשך ההתדיינות (רק ביום 26/11/06), הסתבר שהדבר היה בשל כך שהנתבעת לא העבירה לתובע, עד חודש אוגוסט 2006, את פרוטוקול השימוע מיום 19/1/06 וכי גם לאחר מכן - היא לא העבירה לתובע את ההחלטה שהתקבלה בעקבות אותו שימוע, מלבד ההודעה עליה במכתב של ב"כ הנתבעת מיום 22/3/06, כאמור לעיל. במקביל, ביום 20/11/06, הגישה הנתבעת כתב הגנה (שהיה מכוון כנגד כתב התביעה המקורי).

10.     ביום 26/11/06, לאחר הגשת כתב ההגנה האמור, התקיים בבית הדין דיון שהיה מיועד להיות דיון מוקדם. אלא שבמהלך הדיון, הפניתי את תשומת לב ב"כ הצדדים לכך שכתבי הטענות אינם משקפים חלק מההליכים הרלוונטיים (השימוע מיום 19/1/06 וההחלטה שהתקבלה בעקבותיו), והבעתי את פליאתי על כך שב"כ הצדדים לא הצליחו ליזום את עדכון כתבי הטענות.

לאחר מכן, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית על כך שהנתבעת תעביר (סוף סוף) לתובע העתק של ההחלטה של מי שערך את השימוע ביום 19/1/06, וכי לאחר מכן - יוכל ב"כ התובע להגיש כתב תביעה מתוקן שבעקבותיו תוכל הנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן.

ההסכמה הדיונית האמורה קיבלה תוקף של החלטה. נוכח העובדה שהיה ברור שכתבי הטענות יתוקנו - לא היה טעם לקיים באותו יום דיון מוקדם, ולא קיימתי אותו.

11.     ב"כ הצדדים נותרו חלוקים ביניהם בשאלת הוצאות המשפט בגין תיקון כתב התביעה. מאחר שמחלוקת זו לא הוכרעה עד כה - אכריע בה כעת.